לאחרונה, אנו עדים למקרים מתרבים והולכים של פגיעות בילדות מחוץ למשפחה. מדובר בהתארגנות של כמה בנים קטינים "כנופיה" הבוחרת לה קורבן ילדה, מוצאת מקום למעשי ההתעללות המינית ובסיום הקורבן מוזהרת שתאלץ לבוא שוב ושוב ואל לה לספר לאיש פן יבולע לה. יש בהתנהגות זו של ילדים חיקוי של כנופיות שיצרו לעצמם שפחת מין תוך איומים בנקמה אם הקורבן תפסיק לקיים את "תפקידה" ו/או אם תלשין עליהם.
הספרות התיאורטית והמחקרית על קטינים פוגעים, מתייחסת בעיקר לילד שפוגע מינית בקורבנות שונים. ההסבר הפסיכולוגי שניתן להתנהגות לא נורמטיבית זו שם דגש רב על כך שלמעשה הפוגע הוא עצמו קורבן להתעללות ו/או להזנחה משמעותית מצד המטפלים בו.
אולם, במקרים שמתרחשים לאחרונה בדמות אונס קבוצתי יש בכל אלה כדי לשנות את החשיבה. להערכתי, מדובר בהתנהגות של חיקוי ולמידה חברתית של "מאצ'ואיזם" בצורתו הנוראה ביותר. כפי שהוא משתקף בדיווחים במדיה הכתובה, המשודרת והאינטרנטית. המאצ'ו כיום הפך להיות ילד/ נער/ מבוגר שמתרברב בכיבושים מיניים של קורבן חסרת אונים.
פרופ' ארנון אדלשטיין, קרימינולוג
המכללה האקדמית אשקלון
